הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ט

« הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ח ×¢×´×‘ הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא ס׳ ×¢×´× »

1 נימוקי יוסף פתח ↗

בריא שהנחיל נכסיו ריבה לאחד ומיעט לאחד יהיו דבריו קיימין לר' יוחנן בן ברוקא כדין ש"מ דאילו לרבנן ליכא למבעי דאפילו בש"מ אין לו רשות אלא בלשון מתנה ואילו בלשון מתנה ליכא למיבעיא בבריא היאך דאי במקנה באמירה אין דבריו כלום שלא תקנו אלא בש"מ כדי שלא תטרף דעתו עליו ואם כשהוא נותן מחיים בקנין ושטר כראוי פשיטא דמהני אבל לרבי יוחנן ב"ב שיש גזירת הכתוב שיכול להנחיל לכל מי שירצה בלשון ירושה קא מיבעיא לן אי דריש קרא אפילו בבריא שיחלק נכסיו בלשון ירושה כמו שירצה ויהיו דבריו קיימין כל זמן שלא חזר בו וכן נראה מכולה סוגיא דשקלינן וטרינן בלשון יירתון וכדר' יוחנן בן ברוקא דאמר ר' יוחנן בן ברוקא שיכול לתת כל נכסיו בלשון ירושה באומר פלוני בני יירש כל נכסי אבל לא בכותב כדלקמן אי נמי יכול לרבות לזה ולמעט לזה אפילו בלשון ירושה ואפילו בכותב וכגון דלא יהיב כל נכסיו וכדאמרי' בפרק מי שמת דף קנ: חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם א"נ בלשון ירושה מבורר ואפילו כל נכסיו דמסתבר טעמיה כיון דבלשון ירושה ממש נתן לו כל נכסיו וכדלקמן ומשמע ליה אפילו בכותב:

2 נימוקי יוסף פתח ↗

לא עשאה אלא אפוטרופא. דלכבודה נתכוין כדי שיהיו כפופין לה והאיך מילתא מתלתא מילי שהם הלכתא בלא טעמא כדאיתא בכתובות וגיטין דף יד. שדברי נבואה הן שאנו סותרים המתנה מדעתנו והא דמשמע מהכא דבכל ענין עשאה אפוטרופא אפילו יכתבו לה לאחר מיתתו ואף על פי דאין שטר לאחר מיתה ופירש ה"ר יונה ז"ל דהכא מיירי כגון שאמר תנו כל נכסי לאשתי ואחר כך שאלו ממנו אם יכתבו לה את השטר והודה שיכתבו לה דודאי ליפות כחה נתכוין אי נמי שפירש ואמר תנו לה כל נכסי וכתבו לה שטר לזכרון בעלמא אי נמי תנו לה כל נכסי ואף כתובו דמשמע דלא אמר כתובו אלא ליפות את כחה אי נמי אפילו לא אמר אלא תנו לה כל נכסי וכתבו לה שטר דדוקא בכתבו ותנו הוא דבעינן שייפה כחו כההיא דתניא דף קלה: הבריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ותנו לו את השטר ומת אין כותבין ונותנין אלא אם כן מיפה את כחו כגון דאמר אף כתובו משום דחיישינן דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אבל בשכיב מרע שמתנתו קונה בלא שטר וגם לא אמר כתבו ותנו אלא תנו וכתבו אימא לא הזכיר את השטר אלא לזכרון דברים בעלמא ומיהו צריך עיון דשמעתין לקמן דף קלו. לא קרי יפוי כח אלא בשאמר אף כתבו וכן כתב לקמן הר"ש ז"ל גבי הא דאמרינן כתבו ותנו דלאו דוקא אלא הוא הדין אם אמר תנו וכתבו לא חשיב יפוי כח עד שיאמר אף כתבו. ושכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני ולאחר כדי דבור אמר כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לא לחזור בו ממתנה ראשונה נתכוין אלא ליפות כחו שיהא לו לראיה הלכך העדים כותבים מה שצוה בפניהם ואין כותבין ואמר לנו כתבו ותנו לפי שנמצאו מבטלין בכך את המתנה וכתב הוא ז"ל וז"ל נראה בעיני שאם אמר כתבו ותנו כל נכסי לאשתי ואינו מיפה את כחה אפילו אפוטרופא לא עשאה שהרי זה כדרך הקנאה בה לעשותה אפוטרופא ושמא לא גמר להקנותה אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ומסתברא דאע"ג שהאריך לשון השטר בדרך שופרא דשטרא וכתב מעכשיו ולאחר מיתה תלך ותחזיק ותזכה במתנה זו אפילו הכי לא עשאה אלא אפוטרופא שהרי זה מתכוין לעשותה אפוטרופא בלשון מתנה ליפות את כחה דליפוק לה קלא שהנכסים שלה ולישתמעון מילה הלכך מהאי טעמא נמי הוא כותב שטר זה בכל שופרא דשטרא וכדרך שטר מעליא. אמר המחבר וכל היכא שלא עשאה לאשתו אלא אפטרופא הדבר פשוט שלא מחלה כתובתה ולא אמרו ברי"ף סוף סי' תתנד דאמרה שתינא יומא במאני יקרא אלא בנותן לה מתנה גמורה וכן מוכיח לקמן בשמועתנו ולזה הדעת נוטה וכן פירשו בתוספות וכן כתבו משמו של רבינו האי גאון ז"ל ואין לחוש לדברי החולקים על זה וכן נראה דעת מורי הרא"ה עכ"ל הריטב"א ז"ל עד כאן. מיהו אם פירש בשטר שהוא מקנה לה הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופסות אי נמי שפירש בשטר שתהא רשאה למכור ולתת במתנה לאחרים ודאי קנתה ולפי שלא היו רגילים לכתוב לשונות הללו בטופסי דשטרי לפיכך תקנו חכמים בסתם כותב שלא עשאה אלא אפוטרופא עכ"ל:

3 נימוקי יוסף פתח ↗

4 נימוקי יוסף פתח ↗

פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפטרופא. כדי שיהיו אחיו כפופין לו ולא אמרינן מתנה הוא דיהיב ליה ושיעביר הנחלה משאר בניו ואע"ג דתנן לעיל דף קל. ע"ש האומר יירשני בני נאמן דקי"ל כר' יוחנן בן ברוקא בבן בין הבנים וכ"ש במתנה דהא רבנן דפליגי בירושה מודו במתנה תירצו ר"ח ז"ל ורבינו האי גאון ז"ל והרב אלפסי ז"ל דמתני' באומר והכא בכותב כלומר דכיון דהלכה בלא טעמא היא נקטינן מילתא כדאיתא. עוד פר"ח ז"ל דכיון דכותב אית ליה קלא משום שטרא ואפוטרופוס ניחא ליה דליפוק עליה קלא כי היכי דלישתמעון מיליה היינו טעמא דאמרינן ודאי דבכותב לאפוטרופסות נתכוין והא דאמרינן לקמן הכותב כל נכסיו לאחרים אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה משמע דאפילו בשכותב כל נכסיו לאחר אם הוא ראוי ליורשו אע"פ שיש גם כן אחרים הראויים ליורשו זה נוטלן משמע דבכותב נמי קנה תירץ הרב אלפסי ז"ל דהתם באח בין האחים או בת בין הבנות דלא אמרו שלא עשאו אלא אפטרופא אלא בבן בין הבנים וכן באשה דקפיד טפי ביקרייהו אבל בכולהו אידך אע"פ שראויים ליורשו קנו כיון דלית לן למימר בהו טעמא דקפיד ביקרייהו אי נמי מצינן למימר כיון דמתני' כולה ר' יוחנן היא כדאוקימנא לעיל ומיירי בלשון ירושה א"כ דוקא כשנתן בל' ירושה או שלא פירש לשון מתנה מפורש אלא אמר כל נכסי לבני לפלוני לבדו דכיון שאמר על מי שראוי ליורשו לשון ירושה משמע ואז הוא דקנה כולן אבל בלשון מתנה מפורש לא חזינן לרבי יוחנן בן ברוקא דאיירי בה וגם רבנן דפליגי בירושה ומודו במתנה לא חזינן דאיירי בכל הנכסים אלא בריבה לאחד ומיעט לאחד הילכך היכא דאמר כל נכסיו אין לנו לומר שיהיו דבריו קיימין והיא מתנה אלא דוקא בלשון ירושה ועוד דלא משתמע ביה לשון אפטרופסות דיורש לא מקרי אפטרופסות אלא יורש גמור אבל בלשון מתנה מפורש אפטרופסות מתנה מועטת מיקרי וכן בכותב דוקא הוא דאמרי לא עשאו אלא אפוטרופא ובלשון מתנה וכדמשמע ובכל נכסיו דוקא אבל אם שייר בין קרקע בין מטלטלין קנתה היא או בנו קנין גמור כדאמרינן בפ' מי שמת דף קנ: חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן וכו' ואמרינן נמי התם הלכתא מטלטלין הוי שיור ומיהו אם כתב כל נכסיו אפי' כתב קנין בשטר לא אמרינן דקנייה גמורה היא דהכותב כל נכסיו סתמא קאמרינן ל"ש בקנין ול"ש בלא קנין דהא קאמרינן שהוא מיפה כחה בדרך הקנאה דלישתמעון מיליה הלכך מהאי טעמא נמי ה"ה בקנין:

6 נימוקי יוסף פתח ↗

ולאחר במתנה. דלגבי אחר אין לומר שהוא מטעם שיהיו כפופין לו בניו דמטעם מה יהיה קפיד בכך לא הוא ולא האחר ואילו משום שבניו קטנים ואין יודעין בטיב משא ומתן היה לו לומר בפי' שיהיה זה האחד אפוטרופוס והא דאמר דבנו ואחר בנו משום אפטרופוס אע"ג דלא הניח לו כל נכסיו דהא לאחר נתן מחצה משום דהשתא מחצה שנשאר לו הוא כל נכסיו וכל אותו חלק נתן לבנו וכ"ש כשהניח לאחר כל נכסיו או לבנו כל נכסיו דנימא לאחר במתנה ולבנו אפוטרופא ומיהו אם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לפלוני מדהוה ליה למכתב כל נכסי לבני ולפלוני ולא עשה כן אלא הקדים בנו במתנתו ודאי לבנו נמי במתנה דהוה כנותן לבנו מקצת נכסיו תחלה ואח"כ נותן השאר לאחר ואם כתב שני שלישים בנכסי לבני ושליש לפלוני ודאי לאחר במתנה ובנו אפוטרופוס דכבת אחת דמי כיון שנותן לשניהם תוך כדי דבור ואם כתב כל נכסיו לשני בניו שניהן אפוטרופין אלא שבעל הלכות ז"ל כתב דדוקא כותב כל נכסיו לבנו אבל אם כתב כל נכסיו לשני בנים במקום שיש בנים אחרים או לשתי בנותיו במקום שיש בנות קנו ולא אמרינן דאפוטרופוס שוינהו ואפשר דכיון דהלכתא בלא טעמא הוא אין לנו אלא מה שהוזכרבפירוש כן כתב אחד מחכמי הדור. ומ"ש בפנים הוא מהר"ר יונה זצוק"ל ואם כתב חצי נכסיו לבנו ואח"כ כתב שאר נכסיו לבנו אחר הראשון במתנה והשני אפוטרופוס על הבנים האחרים שהרי הוא נחשב כותב כל נכסיו לגבי הבן השני ויש לדון דכיון דבנו שני לא עשאו אלא אפוטרופוס ויירשו אחיו עמו גם הראשון יירש עמהם דהוה ליה ככותב תנו מאתים זוז לפלוני בני ולא חלק שאר נכסיו דאמרינן נוטל ונוטל את ירושתו כדאיתא בסוף פרקין דף קלח. וכתב הר"ש ז"ל שאם כתב כל נכסיו לבנו ולא לאשתו אם יש לו בנים אחרים לא עשאו אלא אפוטרופוס כדי שיכבדוהו אחיו ואם אין לו אחין ודאי משום מתנה כתב לו דליכא למימר משום אפוטרופא דאינו רוצה שתכבד האם את הבן:

7 נימוקי יוסף פתח ↗

דניחא ליה דלישתמעון מיליה. ומשום הכי אמרינן דעשאו אפוטרופוס אבל בבריא אחר שהוא קיים ע"כ יהיו כפופין לה ואם כן לאו משום אפטרופא יהיב לה אלא מתנה גמורה היא:

1 נ"ב פי' דמיירי בלשון ירושה:

2 תי' ותנו לו את השטר רשום למחוק:

3 נ"ב חד:

4 דמתנה כצ"ל:

5 חמש כשיקנו כצ"ל. וכ"ה בד"ס:

6 תי' ואחר בנו צ"ל מוקפין:

7 מאחר כצ"ל:

« הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ח ×¢×´×‘ הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא ס׳ ×¢×´× »